נושאים

אני לדודי ודודי לי - התעצמות הרצון

אני לדודי ודודי לי - התעצמות הרצון

 

אלול - אני לדודי ודודי לי

יש לנו כמה שיחות במהלך חודש אלול ורצוני לשים בכל פעם איזו הבנה אחרת בראשי תיבות הללו של "אני לדודי ודודי לי".

ההדדיות הזו של אני לדודי ודודי לי מפנה אותנו להדדיות נוספת שנמצאת בשיר השירים ואף היא פותחת במילים "אני לדודי" ומסיימת במילים "ועלי תשוקתו".

מסתבר שהמילים אני לדודי ודודי לי הם מילים המביעות תשוקה וביתר פשטות רצון.

מתוך האמור עולה שבחודש אלול יש איזו שהיא עלייה במפלס הרצון, התשוקה, המאוויים, תחושת החסר ואולי הגעגוע להשלמה.

אמרו חכמים "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". בדרך דרוש אמר השפ"א שהמילה שעה מכוונת לפרשנות של רצון כמו שהיא מופיעה בפעם הראשונה במקרא "ואל קין ואל מנחתו לא שעה". מכאן, יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה. משמעות הדברים היא שבעולם הזה יש רצון. העולם הזה מביע תשוקה. העולם הזה אומר שיש חסר. התשוקה הזו למילוי החסרון מונחת בבסיס העולם. העולם מביע כל הזמן משהו שיש בו תשוקה.

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י

איש או אשה כי יפליא וגו', הה"ד (שיר /השירים/ ה) שוקיו עמודי שש וגו' שוקיו זה העולם שנשתוקק הקדוש ברוך הוא לבראתו כמה דתימא ועלי תשוקתו ומנין שכן הוא אומר שנאמר (בראשית ב) ויכלו השמים והארץ וגו' אין ויכלו אלא לשון תאוה שנאמר (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי וגו' עמודי שש שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים שנא' (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' וגו'

המילה ועלי תשוקתו מביעה על פי המדרש את העובדה שבורא עולם שיקע בתוך העולם את התשוקה. התשוקה כידוע מבוססת על החסרון. כשחסר משהו נולדת תשוקה. למרות שהמציאות האלקית נתפסת תמיד כמציאות חסרה, הרי שבכל זאת בבריאת העולם מובע יסוד החסרון. אלקים יוצא מחוץ לגדרו המביע שלמות, ובבריאת העולם משדר חסרון שמניע אותו לברוא את העולם. עד כדי כך רצה האלקים שהתשוקה תהיה מוטבעת בבסיס המציאות.

התשוקה הזו מניעה גם את האדם לנוע מכוח אותה תשוקה ומכאן לפסוק הנוסף שנמצא במדרש "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'". האדם משתוקק לחצרות ה' יש משהו שחסר לאדם וזו קרבת אלקים.

בתפילת מנחה של שבת אנחנו אומרים את הפסוק "ואני תפילתי לך ה' עת רצון". זמן מנחה של שבת מוזכר בזוהר כזמן של "עת רצון". גם הזמן של סעודה שלישית מוזכר בזוהר כזמן של "רעווא דרעווין". שוב ענין של רצון. הסיבה לכך היא שבמעגל השבועי זמן המנחה שלפני צאת שבת הוא בעצם הזמן האחרון בזמן שלפני בריאת העולם. הזמן הזה הוא הזמן שבו הרצון מתחדד. אלו הדקות האחרונות שלפני בריאה ובבריאה יש מזיגה של כוחות הרצון. התשוקה. הנה הרגעים שבהם הקב"ה מתאווה לברוא עולם ואת הרגעים האלה הוא מכניס בתוך הבריאה.

כיוצא בדבר הזה אנחנו יכולים לחוש בחודש אלול. חודש אלול הוא זמן של "עת רצון" במעגל השנתי בדיוק כמו שמנחה של שבת היא זמן של "עת רצון" במעגל השבועי.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]