נושאים

בעל שם טוב לחודש אלול - תשובת הניצוצות

בעל שם טוב לחודש אלול - תשובת הניצוצות

 

בעל שם טוב בראשית פרשת בראשית(צוואת הריב"ש דף י"ט ע"ב)

גדול עווני מנשוא. זה כלל גדול שבכל מה שבעולם יש ניצוצים הקדושים ואין דבר ריק מהניצוצים, אפילו עצים ואבנים, ואפילו בכל המעשים שאדם עושה, ואפילו עבירה שהאדם עושה יש בה ניצוצות השבירה, ומה הוא ניצוצות השבירה, הוא התשובה, ובשעה שעושה תשובה על העבירה מעלה הניצוצות שהיו בה לעולם העליון, וזהו שכתוב (שמות ל"ד, ז') נושא עוון, פירוש נושא ומעלה את העוון למעלה, וזהו גדול עווני מנשוא היינו להרימו ולהעלותו לעולם העליון:

 

מקור מים חיים בראשית פרשת נח

ובספר דגל מחנה אפרים פרשת בחוקותי, וזה לשונו, שמעתי מן אדוני אבי זקני זללה"ה על פסוק (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ודקדק דהיה ראוי לומר גם אויבים סתם, ואמאי דקדק לומר אויביו, ואמר הוא ז"ל כי יש שתי בחינות אויבים, יש שהם שונאים בכלל, ויש שהם מחמת חטאיו, וכשמתקן דרכיו ומברר הניצוצות שלו המפוזרים בין הקליפות מחמת חטאיו, אז הקליפות יהיו בטלים ממילא, וזהו ברצות ה' דרכי איש, היינו כשמתקן דרכיו וחוזר בתשובה, גם אויביו ישלים אתו בתכלית השלימות שהם ניצוצין שלו, ואז נעשה שלום גמור, עד כאן לשונו:

 

בעל שם טוב דברים פרשת ואתחנן

כי מתחילה היה בסוד דל"ת לשון דלה ועניה, מכח הרע שהיה נדבק בנשמות הללו, כמו שכתוב בזוהר (תיקוני הזוהר תיקון כ"א ותיקון נ"ב), ואחר כך כד אוקמה יתה מעפרה עם הניצוצות הללו, שהיה חיות שלהם במקום החושך, אזי הוא בסוד תשובה בחזרת פנים בפנים, ומעלה הניצוצות בסוד מיין נוקבין, והם רצים ומתלהבים לה', ונאחזים ומתדבקים לחיי החיים, הן החיות של הקליפות שהיו שם מקודם שעברו עבירה, והן החיות שניתוספו בקליפות מחמת שעברו עבירה, הקדוש ברוך הוא וברוך שמו מקבל אותם, כאב את בנו יותר ויותר, בסוד מיין נוקבין,

 

דגל מחנה אפרים במדבר פרשת בלק

עוד יש לפרש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. יבואר זה על פי דאיתא בזוה"ק (ח"ג ע"ג א) אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולהו חד עד כאן, ולפי זה הוא כלל גדול אפילו כשאדם חוטא הרבה אז הוא נקרא ניצוץ ישראל ויש בו חלק אלהי ממעל ובודאי יחזור בתשובה על כרחו, כי אי אפשר ליפרד כיון שהם בקרבו ממש, וזה יש לומר שמרמז הפסוק לא הביט און ביעקב במדריגה הפחותה שבישראל ומכל שכן שלא ראה עמל בישראל היינו דאיסתייעא מילתא שיחזור בתשובה והטעם מפני ה' אלהיו עמו ממש יחד כאחד וגם תרועת מלך בו היינו תורה ע' שנדרשת בע' פנים הוא גם כן בו בקרבו ממש ולכך לא ידח ממנו נדח והבן:

 

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת חקת

והנה האדם העוסק בתורה ותפלה בלא דחילו ורחימו, לא פרחת לעילא, ומכל שכן אם יש בו מחשבות זרות שנקראו קדשים פסולין, ונמסרו לחיצונים. וכשחוזר האדם בתשובה, מגביה הניצוצות הקדושים שנמסרו אל החיצונים. ולכך כשעומד בתפלה או בעסקו בתורה, עומדים המחשבות זרות לבלבל תורתו ותפלתו, כי המחשבות זרות הם חטאותיו, ועומדים לפניו כדרך מלחמה, אבל כוונתם שיתקנם ולהוציאן מעמקי הקליפות, והיינו על ידי שיחרד כשירגיש שהם עוונותיו ויצטער עליהן, וביאור הדבר קבלתי מרבי ואין צריך להאריך כאן.

 

תולדות יעקב יוסף ויקרא פרשת מצורע

ונראה לי, דהאדם הוא עולם קטן, ויש בו ד' יסודות כמו שיש בכללות העולם, דומם צומח חי מדבר. והאדם על ידי פגם עונותיו, הן בעצמו או שורש נשמתו שהי' באדה"ר וברפ"ח נצוצין שירדו במאנין תבירין בד' עולמות אבי"ע. והאדם צריך להעלות נצוצי נשמתו הן על ידי אכילתו או תורתו ותפלתו, עד שיברר כל נצוציו שלו, אשר זה הוא תכלית בריאת האדם וסוד מספר ימיו, כמ"ש (תהלים לט, ה) ומדת ימי מה היא, כי כמו שצריך לתקן ולהעלות הנצוצין במספר הימים, כך ניתן לו שני חייו, עיין בכתבים מזה.

ובעת אשר שליט האדם באדם לרע לו (קהלת ח, ט), רצה לומר כי העונות של האדם הן המייסרים את האדם עצמו, כמ"ש (ישעיה סד, ו) ותמוגגנו ביד עונינו וגו'. ופעמים שעל ידי עונותיו נברא אדם להצר לו עד שנפרע על עונותיו, ואז מוציא הנצוצין מאדם המיצר לו, ואז אין לו שום חיות לזה המיצר, ומת ובטל מהעולם אחר שעשה שליח[ו]תו. ופעמים שיורדין נצוצי נשמתו ע"י פגם עונותיו בדומם, כמו בבית, שאדם שפגם הוא הדר בבית זה להציר לו על ידי נצוצי נשמתו שיש בעצים ואבנים וחומר שטח הבית מנצוצי נשמתו שירדו שם, עד שהאדם שם בבית שב בתשובה, והחזיר והעלה נצוצי נשמתו אל שרשן מן הדומם אל בחי' האדם חי מדבר, וזה נקרא תשובה, ששב אל מקורו, כי הכל הוא נצוצי השכינה בסוד מלכותו בכל משלה (תהלים קג, יט), שקשרה ודבקה לשרשה אל חיי החיים. וכמ"ש בכתבי האר"י בענף עץ חיים פ' תזריע, והובא אל הכהן, כי האורות שיצאו לחוץ ונעשו נגעים שיחזרו למקומם וידבק במקורו, ועל ידי כן אין כח בחיצונים לינק כשהוא דבוק בשרשו, והוא חזרת האור אל הכהן למקומו בז"א וכו', יעו"ש, והיינו ממש כדברינו הנ"ל, ואז נרפא בין בבית בין באדם.

ובזה יובן, ובא אשר ל"ו ה"בית, כי בית זה הוא שייך ל"ו דוקא, שנצוצי נשמתו שמה, אשר על ידי פגם עונותיו ירדו נצוצי השכינה מן מדריגת חי מדבר אל מדריגה דומם, ועל ידי הצרות אשר עברו עליו בבית ליסרו, ושב, והגיד לכהן - שהחזיר האור נצוצי השכינה שהיא חלק נשמתו אל שרשו, וזה לשון והגי"ד כנודע, וז"ש לכהן. כנגע נראה ל"י, ר"ל כמו הנגע שנראה ל"י בעצמי בפגם נשמתי, הוא בבית שלי כנ"ל, ועל ידי חזרת האור לשורשו שהוא הכהן נרפא הנגע, והבן.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com