נושאים

אני לדודי ודודי לי - אני לאידיאל

אני לדודי ודודי לי - אני לאידיאל

 

הסיפור על יהודי שמבלי משים נכנס לשטח שאסור להיכנס אליו. תופס אותו החייל של הצאר. מנער אותו ושואל אותו "מי אתה ומה אתה עושה כאן?" היהודי שואל אותו "כמה הצאר משלם לך בשביל לעשות את העבודה הזו?" והאיש משיב "עשרה רובל" לחודש. היהודי אומר לו "ואני הייתי משלם לך פי עשר כדי שכל יום תרים אותי, תנער אותי, ותשאל אותי מי אני ומה אני עושה כאן..."

העיקר של העבודה היא שהאדם יברר לעצמו שאין לו שום דבר בעולמו חוץ מאני לדודי. שכל ענייניו וכל עשייתו וכל ההשתדלות הכל הוא למען הקב"ה.

אנחנו לא תמיד אומרים את זה. אנחנו רוצים להישמע יותר מעורבים עם המציאות. מחשיבים את המציאות. נותנים לה מקום. אבל האמת צריכה להאמר שהגישה הזו מאד אופיינית לאנשים צעירים שזה כל מה שממלא אותם. רוצים לכבוש עולם. רוצים לבסס את האחיזה בחיים. אבל האמת היא שבסופו של דבר הדברים היותר אמיתיים שהאדם נאחז בהם אלו הערכים היותר עליונים של המציאות. אדם יכול לצבור הרבה כסף. השאלה בשביל מה? לאן כל זה הולך? מה המטרה? זהו הרגע שבו אנחנו צריכים לעצור פעם בשנה ולומר שיש לנו מטרה והמטרה הזו היא מזוהה עם הקב"ה. "לו אנחנו". זה הרגע שבו אנחנו גם אומרים "לא אנחנו". כלומר כל התועלויות הקטנות של האדם כלפי עצמו הן לא העיקר. כן יהיה כסף או לא יהיה כסף זה לא הנושא. האם נגיע לנקודה של אושר, של סיפוק, של הזדהות עם עצמנו? השאלות הללו הרבה יותר חשובות מהשאלות של הפרנסה...

הוא עשנו ולא אנחנו. הוא עשנו ולו אנחנו. קרי וכתיב. הקרי והכתיב יחד יוצרים את אלול, לא ולו. אמרו גדולי החסידות שהאדם צריך לומר לא אנחנו כלומר אין לי משלי. אין לי עניין בצרכים הפרטיים. אז מגיע האדם להיות לו אנחנו כלומר משועבד ומחויב לאלקים בלבד.

הרבה משקיעים בעולם הפרסום בהבהרת הגורם המבדל של כל מוצר. כדי שיהיה אפשר לשווק טוב חייבים להבהיר מהו הגורם המבדל. ומהו הגורם המבדל של האדם? מותר האדם מן הבהמה אין. יש דברים בעולם החומרי שהבהמות והחיות עושות טוב יותר מאתנו. יש גם דברים שאנחנו עושים טוב יותר מהן. אבל המכנה המשותף של כל זה הוא שאין כאן גורם מבדל מהותי. מקסימום אנחנו עושים את אותו הדבר בכמויות גדולות יותר אבל לא הבדל איכותי. ההבדל האיכותי בין האדם לבהמה הוא ההבדל הרוחני. האידיאל. הערך. זהו ההבדל. האנשים שעשו הסטוריה בעולם היו אנשים שהיו צמודי ערכים. זה מה שעשה אותם לטובים יותר ולמשפיעים יותר.

הימים הללו שמקורם בימים שלאחר חטא העגל הם ימים נפלאים לעשות את הבירור מהו המבוקש היותר עמוק של החיים שלנו. דווקא הזעקה "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו" הביאה את עם ישראל להבין עד כמה אלקים הוא מבוקש בסיסי ביותר. עד כמה החיים שלהם הם חיים מבקשי ערכים.

הזמן גורם. כל שנה. אנחנו חוזרים במעגל השנה והזמן שוב גורם לחזור אל האמיתות היותר גדולות של החיים. אל הזעקה הגדולה שבאה ממקום כל כך עמוק אלא שנתגשמה ונעשתה עגל של זהב. זהו הרגע להחזיר את הדברים למקום הנכון. את אלקים אנחנו מבקשים. "אני לדודי" זהו המבוקש העמוק ביותר של הנשמה עד כדי שאנחנו יכולים לומר שאין לנו מבוקש יותר משמעותי ממנו.

בהקשר של "עגל הזהב" כפי שבדרך כלל נוהגים לכנות את התאווה לכסף, הרי שצריך להבין שבבסיס התשוקה והכמיהה לזהב, עומדת תשוקה וכמיהה למשהו יותר גדול, אלא שנתגשמה... אנחנו מחפשים משהו אחד כשבעצם בעומק נשמתינו המשהו הזה לא יתן לנו באמת את הסיפוק אלא שאנחנו מייחלים לו.

אם כל זה נכון אז יש לנו הבנה חדשה ב"ודודי לי". כשאני לדודי כלומר כשאני משנה את נקודת המבט שלי על המציאות, אז אני מגלה לתדהמתי שכל העולם בעצם בנוי כך ואכן דודי לי. שדודי נמצא בכל מקום והוא הדבר האמיתי והוא בעצם בנה עולם שכל כולו סובב על ערכים וכך היא הדרך הנכונה להתנהל בתוך העולם הזה. הנקודה היא שכל המבט הזה לא מתגלה אלא אם כן אנחנו נשנה את המבט שלנו על המציאות.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com