נושאים

תוספת יום הכיפורים מחול על הקודש

תוספת יום הכיפורים מחול על הקודש

 

על הפסוק ימים יוצרו ולא אחד בהם ועל ספרך כולם יכתבון דרשו חז"ל כי היום ההוא שעליו נאמר ולא אחד בהם, הוא יום הכיפורים. זהו יום שהוא בבחינת "ולא אחד בהם" כלומר זהו יום שאיננו נחשב מן המנין בכלל מספר הימים.

על משקל זה של החריגות של יום הכיפורים מכלל הימים דרשו גם את ענין הגימטריה של השט"ן שעולה 364 לומר שלשטן יש אפשרות להשטין בכל ימות השנה אבל ביום הכיפורים אין לו שום כוח.

אבל האמת היא שאין לנו צורך ללכת אל הגימטריאות, ודי לנו במה שאנו יודעים שיום הכיפורים הוא יום מיוחד. יום שאין בו קנאה ושנאה ותחרות. יום שאין בו אכילה ושתיה וכלל הצרכים הגופניים. יום שישראל עומדים בו כמלאכי השרת.

העובדה הזו יוצרת מעין מתח בין יוה"כ לבין שאר הימים. מצד אחד אנחנו רוצים מאד להעצים את כוחו של יוה"כ, ומצד שני אנחנו יוצרים מצב שיום הכיפורים עומד בפני עצמו ומה שנכון לגבי יום הכיפורים אינו נכון לגבי כל השנה...

אבל ישנם שני תחומים שלוקחים את יום הכיפורים ומקשרים אותו דווקא עם שאר ימות השנה ולא יוצרים דווקא הבחנה בין יוה"כ לבין שאר הימים.

כוונתי היא למה שקורה לפני יוה"כ ומה שקורה אחרי יוה"כ.

לפני יוה"כ – ידועים דברי חז"ל שכל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. לשים לב לעובדה שלא כתוב שזה כאילו אכל תשיעי ועשירי אלא כאילו התענה תשיעי ועשירי. הכוונה היא שבעצם עינוי יום הכיפורים יכול למצוא את עצמו ביום המקדים שהוא יום תשיעי.

משמעות הדברים היא שיש כאן בהחלט התוויה לומר לנו שיום הכיפורים איננו רק יום של תענית אלא שהמסר של יום הכיפורים צריך להגיע גם לרגעים שבהם האדם יושב ליד השולחן. הרעיון הוא שמה שכל כך נזהרים בסעודה מפסקת שלא לדבר לשה"ר ליד השולחן ושלא להקל ראש בברכת המזון, צריך למצוא מקום גם בשאר ימות השנה. יום הכיפורים איננו יום חריג. יום הכיפורים מלמד אותנו שאנחנו כן יכולים. אנחנו יכולים להיות טובים יותר. אנחנו יכולים להיות טובים יותר גם ליד הצלחת. גם כשאנחנו אוכלים.

צריך להדגיש שאת כל העקרון של תוספת שבת, ובאופן רחב יותר הוספה מן החול על הקודש, למדנו מתוספת יום הכיפורים. יום הכיפורים אם כן הוא האבטיפוס של לקיחה של התוכן המקודש והרחבתו על התכנים החוליים. זה גופא הרעיון של תוספת מן החול הקודש. נמצינו למדים שיום הכיפורים הוא האבטיפוס של ההבנה שדווקא אותו תוכן מקודש, אותו תוכן נבדל הוא התוכן שיכול להשפיע על החיים בצורה החזקה יותר.

מכאן אנו עוברים לצאת החג. בכל צאת חג יוצאת בת קול ואומרת לך אכול בשמחה לחמך כי רצה האלקים את מעשיך. האמירה הזו היא אמירה

כבר אמרו בהלכה שחסידים הראשונים היו תוקעים יתד ראשון לסוכה. הענין הזה של תקיעת יתד יש בו שני מימדים האחד סמלי – היתד הוא הדבר המחזק ומקבע את הסוכה אל הקרקע. יש כאן לקיחה של מסרים גבוהים וחיזוקם אל קרקע המציאות בבחינת "סולם מוצב ארצה" למרות ש"ראשו מגיע השמימה"... מעבר לכך, יש כאן משהו במימד מאד פשוט והוא שמיד עם צאת החג עוברים למימד המעשי ולעולם המעשה. כלומר שיש כאן ציפייה לקחת את המסרים הגדולים ולחבר אותם אל עולם המציאות.

בדרך זו באר הרבי מלובביץ' את עניינה של קריאת ה' הוא האלקים שבסוף יום הכיפורים. ה' היינו שם הוי"ה. אלקים הוא השם המדבר על התגלות האלקות מתוך הטבע. באמירה שה' הוא האלקים אנחנו מצהירים שאותה מציאות שהיא מציאות נבדלת היא גם המציאות המתגלה מתוך עולם המעשה.

לפי זה הקריאה הזו של שבע פעמים ה' הוא האלקים היא קריאה שלא באה לצייר מציאות שעולה מעולם לעולם אלא מציאות שיורדת מעולם לעולם ובסופו של דבר מגיעה עד לעולמנו המציאותי.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com