נושאים

בעל שם טוב לפרשת לך לך - הנפש אשר עשו בחרן

בעל שם טוב לפרשת לך לך - ואת הנפש אשר עשו בחרן

 

דגל מחנה אפרים בראשית פרשת לך לך

ואת הנפש אשר עשו בחרן (יב, ה). ודרשו חז"ל (בראשית רבה ל"ט, כ"א) שהכניסו גרים תחת כנפי השכינה עיין שם, ויש לפרש על פי מה ששמעתי בשם מורי ומצאתי וראיתי בכתבי הקודש של הרב מו"ה יעקב יוסף הכהן בשם אא"ז נ"ע זללה"ה כי יש בחינת קטנות וגדלות בכל הדברים וגם בעניני סיפורי מעשיות בני האדם וגם ראיתי במקום אחד שהסיפורים הם לעלות אותן הנפשות האחוזים בסיפורים וארציות ולפי דעתי הוא הנקרא זיווגא דקטנות כמו שראיתי במקום אחר בשמו כי כשהאדם עוסק בתורה הוא בבחינות גדלות וגם ראיתי בפירוש על טעם למה במכות בכורות יצאו ישראל דייקא ממצרים וכו', וכאשר האדם הוא בבחינת קטנות ויודע מזה הוא מוליד בזה נשמות גרים... וזהו יש לפרש ואת הנפש אשר עשו בחרן כי חרן הוא מספר ג' אלהים שהוא בחינת קטנות כידוע לכן היו אז עושים גרים

 

דגל מחנה אפרים שמות פרשת וארא

או יאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. הראני ה' בזה ברחמיו וברוב חסדיו דברים נוראים ונפלאים ונקדים מה דאיתא בגמרא (יומא כ"ח ב) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה וכו' עיין שם, וצריך להבין זה מהיכן ידע והשיג לקיים כל פרטי מצוות התורה, ויש לומר לפי עניות דעתי על פי ששמעתי בשם האשל הגדול כי אברהם קיבל על עצמו אות ברית ובמצוה זאת הוא כלול כל התרי"ג מצוות... שמזה המצוה הסתכל אברהם אבינו ע"ה פרטי כל התרי"ג מצוות של כל התורה כולה וקיים כל מצוה ומצוה מן התרי"ג מצוות על ידי מצוה זו שהוא ברית קדישא כולל כל המצוות ולכן היה אברהם אבינו ע"ה מגייר גרים והבן זה, ואפרש מעט כי כתבתי לעיל במקום אחר בשם אא"ז נ"ע זללה"ה כי כשאדם בקטנות מוליד נשמות גרים וזהו את הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י"ב, ה') שהם שלש בחינות אלהים דקטנות מספר חרן ואז בימי אברהם בודאי היה כל התורה כולה שהיא נגד האדם באיברים וגידין היה אז בסוד קטנות שהיה מצומצם באבר קטן שהוא אות ברית... וכן כל האבות היו מגיירים גרים... והיינו גם כן מטעם זה שבימיהם לא היה עדיין התפשטות התורה רק בסוד קטנות מצומצם באבר קטן שהוא אות ברית כנ"ל והיה אור נשמתן ובחינתם גם כן בסוד קטנות כנ"ל ולכך היו מגיירין גרים:

וזה יש לומר הפירוש וארא אל האבות באל שדי שאז היה שם הוי"ה ברוך הוא... מצומצם באל שדי שהוא רזא דברית קדישא כנ"ל... ולכך היה אז שמו של הקדוש ברוך הוא גם כן בסוד צמצום בשם שדי... עד אחר כך שבא משה רבינו ע"ה...

 

מקור מים חיים פרשת בראשית הערה ס

ובשפתי צדיקים פרשת וירא, וזה לשונו, נודע דברי הרב הקדוש איש אלקים הבעש"ט ז"ל נבג"מ באותו הגר שאמר להלל גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת, והשיב לו מה דעלך סני לחברך לא תעביד, שלפעמים צריך הצדיק ליפול ממדריגתו בשביל טובת הרשע להעלותו, רק שהעבירה אינו עבירה גמורה חס ושלום, רק כאילו, על דרך משל כל המתגאה כאילו בא על אשת איש (סוטה ד' ב) וכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה (זוהר ח"א כ"ז ב), ובזה עומד הצדיק עם הרשע במדריגה אחת בעמקי הקליפה, וכשעושה הצדיק תשובה על שלו מעלה גם כן להרשע, והוא בסוד נפילת אפים כידוע, והנה הגר לא רצה בזה שיצטרך ליפול לפעמים ממדריגתו, ואמר גיירני על מנת וכו' על רגל אחת, כלומר שלא אצטרך ליפול, והשיב לו דעלך סני וכו' פירוש אם היית נופל ממדריגתך בודאי היית חפץ שיפול איזה אדם אצלך להעלותך ואם כן גם לחברך לא תעביד וכו', עד כאן לשונו הקדוש. אמנם יזהר מאוד שחס ושלום בנפילתו לא ישאר בהקליפה לירד לעמקי הקליפה עד שלא יוכל להעלות אחר כך וכו', והתקנה לזה שלא יסתכן בסוד נפילת אפים הנזכר בשם הרב הבעש"ט ז"ל נבג"מ, התחברות בצדיקים מפורסמים אז זכות הצדיק יגן עליו להצילו מסכנה וכו' עד כאן לשונו.

 

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת בהעלותך

ונ"ל דכתבתי במקום אחר דשמעתי ביאור פסוק (תהלים לב, ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. כי הטובע בנהר, וחבירו רוצה להצילו, מושכו עמו, וז"ש רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכו'. והתקנה לזה, שיקשר את עצמו תחלה בו יתברך וכו'. ובזה כתבתי ביאור ש"ס (ב"ק פא ב) ת"ר הרואה חבירו תועה בין הכרמים, מפסיג ועולה - תחלה יקשור עצמו בו יתברך, ואח"כ מפסיג ויורד - להציל חבירו הטובע בנהר וכו', יעו"ש.

 

תולדות יעקב יוסף שמות פרשת כי תשא

ואענה חלקי לבאר טעם מחצית, כי תכלית האדם שנברא בחומר וצורה שהם ב' הפכים, כדי להכניע החומר אל הצורה. וכמו שהוא בפרטות אדם אחד, כך הוא בכללות העולם או מדינה ועיר, שהצדיקים הם הצורה והמוני עם הם בעלי הגוף והחומר, והתכלית שיחזירם בתשובה, כמו שעשה אברהם, שנאמר (בראשית יב, ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן, ואז נכנע החומר אל הצורה.

כי כמו שבפרטות אדם אחד הנשמה והצורה אין להתגאות על הגוף, ולומר שהיא נשמה קדושה וחצובה ממקום קדוש מתחת כסא הכבוד, מה שאין כן הגוף יסודה מעפר ונוצר מטפה סרוחה כמאמר התנא באבות (אבות פ"ג מ"א) מאין באת וכו', מכל מקום יורדת בעולם הזה כדי להשלים על ידי איברי הגוף כל המצות לתיקון שלימותה, מה שאין כן קודם לזה אוכלת נהמא דכסופה, ומכל שכן שאין להגוף להתגאות על הנשמה שהיא מפרנסת לנשמה, שבהפרד הנשמה מהגוף אז נשאר הגוף סרוח. באופן שהם צריכים זה לזה, כמו איש ואישה שכל א' חצי הגוף, כך בכללות אין לת"ח וצדיקים לומר שאין צורך בהמוני עם, כי הם תמכי אורייתא וכמה מצות מעשיות נגמר על ידם, ומכל שכן לשאין להמוני עם לומר שאין צריך בת"ח, או להתגאות נגדם מאחר שהם מתפרנסים על ידם

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]