נושאים

בעש"ט לפרשת תולדות - הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ

בעל שם טוב לפרשת תולדות - הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ

 

בעל שם טוב בראשית פרשת תולדות, לקט אמרי פנינים דף ר"ט ע"ב

ויחפור באר אחרת וגו'. שמעתי ממורי ויחפור באר אחרת יראה פנימיות נקרא רחובות, כי אין שם פחד הקליפות לצמצם עצמו מפניהם בצער וקטנות ויסורין שלא יינקו מן הקדושה, אלא אדרבה כי עתה הרחיב ה' לנו בפנימיות היראה הנקרא רחובות, ואז ופרינו בארץ לעשות פירות, להשיב רבים מעוון

 

צפנת פענח שמות פרשת בשלח

וכעין זה שמעתי ממורי זללה"ה לבאר ענין קושית הפילסוף, מאחר שהקב"ה נקרא נורא למה צריך לצוות בתורה על היראה, הא יבוא ממילא, כנודע ממורא מלך בשר ודם שהוא ממילא בלא צווי. וביאר, כי ענין היראה הוא ירא מן העדר כבוד ועושר וחיים וכיוצא, מה שאין כן אחר ההעדר אין יראה, שאם הוא נעדר מהחיים ומת שוב אין לו יראה מהעדר חיים, וכיוצא בעושר ואינך. והנה יראה זו הוא יראה חיצונית שהוא בכל הנבראים, כי העכבר ירא מחתול, וחתול ירא מכלב, וכלב מזאב. וכיוצא בזה יש באדם אחד ירא מחבירו, ולמעלה מזה יש יראה פנימיות יראת הבורא יתברך. אמנם גם יראה (חיצונות) [חיצונית] הבאה על האדם, היא כדי לעורר אותו אל היראה הפנימית, והוא חסד ה' יד ימינו פשוטה ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה אל יראת ה', וז"ש מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וגו', שהוא יראה פנימיות, וההעדר ביראה פנימיות הוא כאשר מדבק את עצמו אל חי החיים ושם הוא העדר המציאות. וכאשר אין לו יראה זו אז ידע שכבר הוא נעדר מהחיים, שכבר מת, וכמ"ש (ברכות יח ב) רשעים בחייהם קרוים מתים, ולכך אין לו יראה.

ובזה סרה קושית הפילסוף, שבאמת א"צ צווי על היראה, כי היא ממילא, ומה שנאמר מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה', היינו, מאחר שיש מידת היראה בכל הנבראים אם כן ראוי שיהי' לאדם מעלה יתירה זו שנתעורר מן יראה חיצונית אל יראה פנימיות אחר שידעו שידו יתברך פשוטה לעוררו בזה. וז"ש מה ה' שואל מעמ"ך דייקא, וכנ"ל, והבן.

והנה אם ידע האדם זה החסד ואהבת בורא יתברך עליו בחמלתו, ששלח לו יראה חיצונית כדי לעוררו אל יראה פנימיות, אז נעשה מיראה אהבה, שמקבל היראה חיצונית באהבה, ואז נפטר מיראה חיצונית. אך אם כוונתו בזה כדי לפטור מיראה חיצונית לא מהני כלום. וזה שהזהירה תורה (דברים ו, ה) ואהבת את ה' בכל לבבך, שיהי' בלב שלם כאשר בא היראה חיצונית בנפשך ובמאודך, שיהי' בכוונה הראוי וכנ"ל, והבן, ודפח"ח.

 

כתר שם טוב, ח"ב, שיד

ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה כו' לאהבה כו' ולדבקה בו. פי' כמו השר, אפי' הוא גדול שבכל שרי מלוכה, בעומדו לפני המלך הוא בעיניו כמו קטן ואינו רוצה שיעשו לו שום כבוד מחמת גדלו ושררותו כמו שעושים לו כשהוא בביתו בפ"ע, כי אז עושים לו כבוד ובושים ויראים ממנו. אמנם כשהוא לפני המלך, הוא וכל מדותיו נתבטלו מפני יראתו ובשתו מפני המלך. וז"ש מה ה' שואל מעמך, פי' שתהי' במדריגת מה ע"י לדבקה בו

 

מאור עינים שמות פרשת יתרו

ודע שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נט א) על פסוק (קהלת ג, ד) והאלקים עשה שיראו מלפניו לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומיות שבלב והענין נא' בשם הבעל שם טוב נבג"מ שהשי"ת חפץ מאוד שיהיו כל ישראל יראים מלפניו אך מי שיש לו שכל ירא מלפניו בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ואם יסלק חיותו ח"ו אף רגע כמימרא היו מתבטלין כל העולמות ומחמת זה ירא וחרד מאימת השם יתברך עד שכל איבריו נרתעים מפחד השם יתברך ומהדר גאונו לא כמו השוטים שאומרים על היראה אמיתית שהיא מרה שחורה שאינו צריך רק נקודה לכן הבל יפצה פיהם ולא כן ידברו אבל באמת צריך שיפול עליו אימה ופחד גדול עד שיהיו כל איבריו נרתעים אצלו. נחזור לעניינינו זהו מי שיש לו שכל אבל מי שאין לו שכל לירא מלפניו יתברך והשם יתברך אף על פי כן חפץ שירא מלפניו לכן מאיים עליו השי"ת בדבר שיהיה נרתע ונבעת לפי קט שכלו כגון בשמעו קול הרעם וכוונת השי"ת שילך מזה אל היראה העליונה בחשבו הלא הרעם הוא א' מגבורותיו של הקדוש ברוך הוא ואיך לא יירא מהשי"ת בעצמו וכן שאר היראות חיצוניות שיש לאדם כגון שירא מהשררה או שלא ימותו בניו כוונת השי"ת הוא שיעלה מזה אל היראה עליונה שידע שאינו ירא רק מהשי"ת שהיראה עליונה יראת ה' עצמה נתלבשה ונתצמצמה תוך הדברים ההם כדי לאיים עליו לפי קט שכלו וזהו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו ומהו יראת חטאו ולא אמר יראתו אך שלא יאמר האדם מה יעשה שאין לו יראה לזה אומר כל שיראת חטאו שחטא הוא לשון חסרון דהיינו שירא מפני חסרונותו שלא ימותו בניו וכו' ומכח זה צריך לבא אל היראה עליונה בילא"ו.

 

מקור מים חיים דברים פרשת עקב הערה טז, בספר ליקוטים יקרים דף ט"ו ע"ד

כתיב (דברי הימים - א כ"ח, ט') דע את אלהי אביך, שתהיה מקושר אליו בהתפשטות הגשמיות, ומתחילה שנופלת עליו יראה (יראה חיצונה) שירא לעצמו שימות מיד, ואם יקבל על עצמו אף מיתה, אז תפול עליו יראה העיקרית, וזהו כבוד נאצל (הקדמת תיקוני הזוהר ו' א), כי העבודה הפשוטה הוא כבוד נברא, ופירוש כבוד נברא הוא מחמת שרואה כל הנבראים שבעולם, ומחמתם מכיר את כבודו יתברך שמו, ועובד אותו, שמכח גדולת העבד ניכר גדולת האדון, והוא נקרא בשביל זה עבד לה' יתברך, לפי שעובד מחמת עבדיו, אבל בשביל כבוד נאצל יבוא למדריגת בן, כמו כן אוהב את אביו אף על פי שלא עשה לו שום טובה, ונאצל הוא לשון הפרשה שנפרש ממנו השגת ידיעת ה' יתברך, וכל מה שיש יותר העלמה, העבודה יותר חשוב אצלו, ובשביל זה אוהב אותו, עד כאן לשונו:

 

תולדות יעקב יוסף שמות פרשת יתרו

וז"ש מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלדיך, שאז נתבטל ממך כל מיני ירא[ו]ת שבעולם שהם הרבה, אחר שנקשרת ביראה יחידית של יחידו של עולם. מה שאין כן הכסיל שאינו ביראתו יתברך, אין מספר וקץ למיני יראתו ופחדו המרובים. וז"ש מה ה' שואל מ[ע]מך כי אם לבחינת יראה א' שהוא ה' אלדיך, ולא שיהי' לך הרבה מיני יראה.

וזה כוונת המצוה גם כן את ה' אלדיך תירא, ור"ל דודאי יש הרבה מיני יראה בכל הנבראים שנבראו על ידי כ"ב אותיות התורה, וז"ש א"ת, רק עצה היעוצה לך שתקשר כל היראות בשרשן לירא את ה' אלדיך

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]