נושאים

בעל שם טוב לפרשת וישלח - ואלה המלכים

בעל שם טוב לפרשת וישלח - ואלה המלכים

 

ספר הזהר פרשת נשא דף קכח ע"א

תאנא (קלד קמב א) עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. מלכא קדמאה. לבני ישראל קדמאה וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון. ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. 

 

מאור עינים במדבר פרשת שלח

דנודע מאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת כמ"ש בפ' ואלה המלכים וימת וימלוך שהוא סוד שבירת הכלים

 

בעל שם טוב שמות פרשת יתרו

מבואר בשם הבעל שם טוב ז"ל זכותו יגן עלינו שהארבע בחינות של ויצעקו ויזעקו (תהלים ק"ז) הם בירורי התוהו שנפלו בשבירת הכלים: (צרור החיים דף מ"ב ע"ד, מכתבי הגה"ק מוהר"ם ז"ל מליבאוויץ)

 

צפנת פענח שמות פרשת תרומה

דשמעתי ממורי זללה"ה כי התענוג שיש לבעל עבירה נמשך מן הניצוצות של מלכים קדמאין שנפלו בשבירה בקליפות נוגה וכו', ודבר פי חכם חן. והנה נגה גימטריא ח"ן כמו שכתבתי במקום אחר חן מקום על יושביו (סוטה מז ב), יעו"ש.

 

בן פורת יוסף בראשית פרשת ויחי

ומפרש והולך מה הוא גלות שמות והנשמות, ומפרט והולך ראובן שמעון לוי יהודה וגו', דשמעתי ממורי ביאור משנה (פ"ב מ"א) עין רואה ואזן שומעת, כי מצד שהוא עין ראוי שיסתכל ויראה מסוף העולם ועד סופו, וכאשר כתבתי במ"א בשם מורי ג"כ. וגם אזן ראוי שיהיה שומעת הכרוזין של בית דין שלמעלה ובת קול היוצא וכו', ודפח"ח, אפס שעונותינו מבדילין וכו', ועל ידי גלות הנשמה אצל היצה"ר, מה שהיה ראובן אור בן, ר"ל שהבן רואה בעין מסוף העולם עד סופו. ושמעון, אזן שומע. ולוי, יתחבר בו ית' כמ"ש (דברים י, כ) ובו תדבק. יהודה, שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), ומזכך החומר עד שאות ד' תחבר אל שם ידוד שם יהודה. וה"ה אינך. משא"כ בגלות יצה"ר במדת הגאוה שורש לכל העבירות, נתהפך, ראובן שמתפאר בקצת מדות טובות שבו, ראו בן. שמעון, שישמעו שבחו. ולוי, שנתחבר לאנשי חסד שיודו אותו. והיינו על ידי שבירת הכלים שנפלה ממדת תפארת בתוך הקליפות, כמו שביאר מורי פסוק (ירמיה ט, כב) אל יתהלל חכם בחכמתו וכו'.

 

צוואת הריב"ש

זה כלל גדול בכל מה שיש בעולם יש ניצוצים הקדושי' אין דבר רק מהנצוצים אפי' עצים ואבנים אפילו בכל המעשים שאדם עושה אפילו עבירה שאדם עוש' יש בה ניצוצות השבירה ומה היא ניצוצות השביר' היא התשובה ובשע' שעושה תשובה על העבירה מעל' הניצוצות שהיה בה לעולם העליון

 

כתונת פסים ויקרא פרשת בהר

וכן שמעתי אחר כך ממורי כי בידיעת אדם שה' יתברך מלא כל הארץ כבודו וכל תנועה ומחשבה הכל ממנו יתברך, אף אם יעלה היפך חכמה הברה משמעות הפירוש של התפלה, מכל מקום בידיעה זו יתפרדו כל פועלי און וכו'. הגם ששמעתי גם כן ממנו שצריך הכנעה והבדלה והמתקה וכו' מצד השבירה, שנפלו הניצוצות קדושים בין הקליפות, צריך להפריד מן השכינה מחשבות רעות וזרות וכו', ודברי פי חכם חן.

והחכם יבין וישכיל דיש בזה ב' סוגים, א' דרך כלל, וא' דרך פרט, כמו ששמעתי ממורי וכתבתי מזה במקום אחר, כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה וכו' (כתובות טז ב), דבית שמאי סבירא להו דבזמן הגלות סגי דרך כלל כמות שהיא, ובית הלל אומרים דצריך דרך פרט לקשט הכלה שתהי' נאה וחסודה וכו', ודברי פי חכם חן. והכי נמי אם יכול לטהר מחשבתו אזי מה טוב ומה נעים שיעשה דרך פרט בענין הבדלה והכנעה והמתקה שהוא עמוק מאד, ואם לאו דרך כלל, ידע שהכל ממנו יתברך, ואז יוכל לעמוד על עומדו ולא ידחו הקליפות אותו

 

כתר שם טוב, ח"ב, רנג

מהבעש"ט [שמעתי ממורי] מופת על ענין מחשבות זרות שבאין לאדם באמצע התפלה כי הם מסוד השבירה ורפ"ח ניצוצין שצריך האדם לברר בכל יום, והם באין לתקן אותם ולהעלותם, ואין מ"ז של יום זה דומה למחשבה של מחר, והוא בחון למי שנותן לב.

 

כתר שם  טוב, ח"ב, רצה

תמיד יראה אדם במחשבתו איזה מדה נולד בו, אם מאהבה אם מיראה או מתפארת, ויעלה אותה המחשבה למעלה.

אף על פי שהוא מעניני עולם הזה בתאות גופניות הוא יכול להעלות אותה. וידע שאותה המחשבה צריך להתתקן בזו השעה, אם באהבה אם ביראה אם בהתפארות, שנתקלקלה מחמת השבירה, ועכשיו הוא עת להעלות אותה. ולכך ירדה המחשבה מעולמות עליונים ובאה לאדם כדי להעלותה מהשבירה, היינו שידבק עצמו בבורא ית' לפי אותה המדה הנ"ל, אם באהבה או ביראה או בתפארת ובשאר מדות של ז' ימי הבנין.

וכן באכילה ושתיה, כשנולד בו אהבה אז לוקח התענוג שהיה מאכילה ושתיה זו ומעלה אותו התענוג לבורא ית'.

וזה המשל שייך ג"כ בענין שאמרו רז"ל שמצוה בשבת אכילה ושתיה. פירוש כי כמו שבכל צרתם לו צר, כן כשישראל שרויים בתענוג יש לו ית' תענוג. וגם לכאורה קשה מה הנאה יש לנשמה יתירה בתענוג אכילה ושתיה, ולפי המשל הזה אתי שפיר, שהנשמה יתירה יש לה ג"כ תענוג זה כמ"ש בזהר ע"פ באתי לגני כו' אכלתי יערי עם דבשי בשביל רעותא דילה אכיל ושתי.

וכן כשנולד בו התפארות יעלה אותו התפארות שיש באותו דבר, שמכח זה נולד אותו התפארות, וידבק אותו להבורא יתברך. שבכל דבר נמצא התפשטות הבורא יתברך שמלא כל הארץ כבודו, ויעלה אותו הפנימית שיש באותו דבר, כ"א לפי מדתו מז' ימי הבנין, וידבק הפנימית של אותו הדבר בבורא יתברך.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]