נושאים

חיבור לתפילה - בקשות פרטיות

חיבור לתפילה - בקשות פרטיות

 

לא מחוברים לתפילה.

קודם כל מה היהדות וביתר דיוק החסידות וביתר דיוק חסידות חב"ד רואה בתפילה.

התפילה היא החיבור של האדם אל אלוקים. בזמן התפילה האדם מתקשר עם אלוקים. כשמדברים אתנו על מציאות של העדר התחברות אל התפילה, הרי שזו נקודה מהותית שכן כל עניינה של התפילה היא חיבור ואיך יש מקום להעדר חיבור במקום שבו כל המהות היא החיבור.

במקום לקבול על החושך הבה ונוסיף אור

יש משהו מאד מעניין בכך שדווקא פעולה חשובה כל כך כמו תפילה, שעניינה גבוה כל כך ומופנה לחיבור בין אדם לבין אלקים, עוסקת בנושאים שהם לכאורה נושאים גשמיים ביותר, שאילת צרכים. מה מקומה של שאילת הצרכים בהקשר של חיבור עם האלקות.

התשובה לכך היא עמוקה בנפש האדם.

לכל אחד מאתנו יש חוסר. תחושת החוסר היא תנועה בנפש. תחושת החוסר משקפת בעצם ובעומק את החוסר הפנימי ואת הגעגוע הפנימי. התנועה הנפשית הטבעית של האדם ברגע של מצוקה גם אם היא מצוקה פיזית ממש ולפעמים אפילו קיומית, היא לפנות אל אלקים. אנשים רבים מצאו את האמונה ואת הקשר שלהם עם אלקים דווקא ברגעים קריטיים של חסר וחסך במישור הגשמי והקיומי ביותר.

התפילה במהותה מלמדת אותנו את הדרך לחבר בינינו ובין התפילה. מבנה התפילה המיוסד על הענין של שאילת הצרכים, הוא זה שאומר שהדרך לחיבור הזה ולתחושת הקשר עוברת דרך הצרכים הפיזיים והגשמיים של האדם.

וכך הוא סדרם של דברים – האם חש שהוא חסר, חסר דעת, חסר בינה, חסר בריאות, חסר כסף. בתחושת החסר הזו הוא פונה אל אלקים ודווקא ככל שתחושת החסר הזו תלך ותתעצם כך הרצון לקשר ולקבלת התייחסות מאת הבורא ילך ויגדל. האם קורא אל אלקים לעזרה ובמקביל למחשבות המאד גשמיות שלו על מה שחסר לו הולכת ותופסת אצלו, במחשבתו, ובתודעתו, גם התחושה של נוכחות מי שיכול לתת את המענה לכל החסר הזה.

זו הסיבה לכך שאנחנו מסיימים בכל ברכה במילים הקובעות את מקומו של הקב"ה בתוך מערך החסר הזה ומנכיחות אותו. "כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים... כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים..." וכו'.

כך נוצר מהלך מקביל דו מסלולי – בשאלת הצרכים מתבטאות שתי רמות של חסר – החסר בקרבת אלקים שהוא החסר הסמוי מן העין, והחסר בצרכים הגשמיים שהוא הגלוי לעין. בעצם התפילה ושאלת הצרכים מתרחשים גם אז שני תהליכים – מפגש עם הצרכים והאמונה שיש מי שימלא את הצרכים הללו, ובמקביל החוויה של המפגש עם מי שהכל שלו ויכול לממש הכל אלא שכאן החוויה היא בעצם המפגש עצמו ולא במילוי הצרכים הגשמיים.

כך יש מצב שתקרה תנועה מיוחדת מאד ובה מעבר לחוויה של שאילת הצרכים והאפשרות שהצרכים הללו יתמלאו, נוצרת חוויה נוספת ואפשר שהאדם ישוב אליה רק בשל החוויה הזו בלבד, והיא החוויה של המפגש של האדם עם אלקים.

שתי נקודות נותרו לפנינו להתייחסות: 1. התפילות שלא נענות... 2. האם אין כאן שכנוע עצמי? משהו סובייקטיבי לגמרי אבל לא קשר אמיתי עם אלקות אמיתית שאכן קיימת.

  1. על פי הדברים שנאמרו אנחנו מבינים שעיקרה של התפילה אינו בשאלת הצרכים אלא בחיבור שבין האדם לבין אלקיו. שאלת הצרכים לא נועדה אלא על מנת לפתוח את האדם לקשר בינו ובין אלקיו. אכן, קשה מאד לבסס קשר כזה רק על עמדת הרוח, וכיון שכך זקוקים אנו עדיין לצביון הזה של שאלת צרכים כדי להמשיך ולאחוז בתפילה ומתוכה גם בחיבור. וכיון שכך אמרו חכמים "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה'... וקוה אל ה'" אכן יש כאן צורך באימוץ הלב, בהתחזקות כנגד כל אותן תפילות שלא נענות אבל עדיין נחיצות הקשר במקומה עומדת וכיון שכך, יש להתמיד בתפילה מתוך אמונה כי בסופו של דבר תענה.
  2. אין במהות דבר כזה משהו סובייקטיבי. כל העולם כולו סובייקטיבי. אם אנחנו נעים אל התפילה ומשם אל המציאות העליונה, באופן טבעי הרי משמעות הדברים היא שאין דבר יותר אובייקטיבי מזה.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]