נושאים

המגיד ממזריטש לפרשת וארא - שמות אלקים והוי"ה

המגיד ממזריטש לפרשת וארא - שמות אלקים והוי"ה

 

תורת המגיד שמות פרשת וארא מתוך אור תורה

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ד' [ו, ב]. סמיכת הפרשה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה. וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'.

ואפשר לומר על פי מה שכתבתי שהוצרך הקדוש ברוך הוא לצמצם בהירתו ואורו בבריאת העולמות בכדי שיוכלו לקבלו ולא יתבטלו ממציאות, ואף שמדת צמצום נקרא דין המגביל שפע החסד, אשר טבעו להתפשט והדין מגבילו, כמו המים שבתוך הכלי, שהכלי מגביל את המים ואינו מניחו להתפשט. והנה לפי הנראה שהצמצום הוא דין, עכ"ז הוא חסד, כי בכל דבר ודבר שבכל העולמות מוכרח להיות הטוב שהוא החסד מעורב בהם, כי עולם חסד יבנה (תהלים פט, ג). ואף שהוא דין, מ"מ אם לא היה צמצום, היו העולמות בטלים. וידוע כי מדה"ד נקרא אלהים ובתוכו מעורב חסד, שהוא שם אל שבתוכו, כמד"א (שם נב, ג) חסד אל וגו'.

וז"ש (שם פד, יב) כי שמש ומגן ה' אלהים וגו', וידוע כי שם הוי' נקרא שמש, וז"ש כי שמש ומגן הוא הדמיון כמו ה' אלהים, ר"ל כשם שא"א להסתכל בשמש מגודל אור בהירתו אם לא ע"י מגן ומסך המבדיל, שהוא המגן בעד אור השמש שיוכלו להנות מאורו, כך הוא שם הוי"ה ב"ה שאורו רב מאוד מגודל אור בהירותו, אור החסד והרחמים שבו, אם לא היה לאורו הגדול מסך המבדיל, לא היה העולם יכול לקבלו, לכך הוצרך לצמצמו ולהגבילו בשם אלהים שהוא המגן, כנזכר.

וזהו שאמרו רז"ל (נדרים ח ב) לעתיד לבוא יוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה והרשעים מתלהטים והצדיקים מתרפאים, רמזו אל הנזכר, פי' שלעתיד לבוא יוציא שם הוי' מנרתיקה שהוא שם אלהים שעתה הוא מלובש בתוכו, כי אז יהיה כח הצדיקים רב מאוד ויקוים בהם והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ), ויוכלו לקבל בהירתו ורחמיו הגדולים וחסדיו המרובים ומתרפאים בהם. אבל לא כן הרשעים, אלא מתלהטים, כמ"ש הנביא (שם מב, יג) ה' כגבור יצא, כלומר ה' אף על פי שהוא רחמים גמורים, עכ"ז כשיצא מנרתיקו ולבושו ינקם כגבור כמו מדה"ד ויפרע מן האומות.

ולכך פרעה הרשע אמר (לעיל ה, ב) מי ה'. כלומר שלא רצה בזה השם ולא האמין שנתגלה שם הוי"ה ובאמת לסוף נתגלה שם הוי"ה ב"ה כאמור (שם יב, כט) וה' הכה כל בכור וגו' וכן יהיה לעתיד לבא במהרה בימינו אמן, שנאמר (מיכה ז, טו) כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות וגו', ר"ל אגלה מה שהיה נעלם ומופלא שם הוי"ה ב"ה, ואז אראנו ונתגלה.

וזהו מרומז בפ' שאמר משה, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, שהוא שם הויה ב"ה. הרע לעם הזה, כי פרעה לא השגיח ולא שת לבו לזה השם, באמרו שהוא עדיין מלובש כנזכר, ולכך אמר הכתוב אח"ז וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', ר"ל הוא אינו יודע מנפלאות אשר אעשה בקרבו, כי אוציא חמה מנרתיקה וילהט אותם, כנזכר. כי אף עתה אני ה', רק שהוא מלובש כנזכר. וז"ש בפ' שלפניו, עתה תראה שם הויה בהתגלות ויקבלו הרשעים פורענותם הכה ורפוא, כמ"ש רז"ל (זח"ב לו, א) הכה למצרים ורפוא לישראל, כי בהתגלות שם הוי"ה צדיקים מתרפאים כנזכר, וזה שאתה רואה שהוא מלובש עתה, הכל הוא מפני קיום העולם.

וז"ש וארא אל האבות באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, כי ידוע שמדת הצמצום נקרא שדי, שאמר לעולמו די, ר"ל שהגביל מדת החסד מלהתפשט יותר מדי, ועכ"ז אף שהוא בחי' דין נקרא אל שדי, שמעורב בו החסד הנקרא אל, וזהו גופא חסד, כי יוכלו ע"י הצמצום לקבל אורם ושמי ה' שהוא שם הויה לא נודעתי להם, ר"ל לא היה יכול להתגלות בימיהם, והיה מלובש בתוך שם אלהים שהוא דין והצמצום, אני ה' היה הוה ויהיה ויכולת בידי להתגלות ולפרוע מהם.

עוד נ"ל אומרו, וידבר אלהים וגו' אני ה', ר"ל שזאת המדה הנקראת אלהים שהוא דין הוא בעצמו מדת רחמים שהוא שם הויה ב"ה, וז"ש אני ה', כי היה בלתי אפשרי להשפיע לישראל אם לא ע"י מדת אלקים שהוא הצמצום, וז"ש (לקמן, ו) וגאלתי אתכם מעבודתכם, כלומר מהעבודה גופא שהיא מדה"ד תבוא להם הגאולה, וז"ש רז"ל (פדר"א, מח) קושי השעבוד השלים ת' שנה של גירות בארץ לא להם, רמזו אל הנזכר שמכח מדה"ד באה להם הבהירות, כי שמש ומגן ה' כנזכר. ולא עוד אלא שזכו בזה לנביאות פנים בפנים כמ"ש רז"ל (מכילתא בשלח מס' דשירתא פ"ג), ראתה שפחה על הים וכו', מפני שהיו יכולים לסבול הבהירות. וזהו תחילתו דין וקשה וסופו רך.

ואפשר לומר שלכך אמר מי ה', מפני שאחוזת פרעה היה בב' אותיות מי של אלהים, כמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה (פרי עץ חיים שער חג המצות פ"ה), ולא היה משיג יותר רק ב' אותיות מי של אלהים, ולכך אמר מי ה', כלומר הוי"ה מלובש עדיין בתוך אלהים.

וגם עפ"ז יתורץ מ"ש בס' הפליאה (ד"ה גם אמר לי אבי), משה גימטריא אל שדי, שבו נשתמש. והנה קשה, והלא מפורש בקרא וארא אל האבות באל שדי ושמי ה' וגו', אבל למרע"ה נתגלה שם הויה ב"ה. ולמה אמר שמשה נשתמש באל שדי...

אבל אמרו רז"ל (חולין פט א) גדול מה שנאמר במשה יותר וכו', כי אברהם אמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר. ומשה אמר (לקמן טז, ז) ונחנו מה, כי הגיע למדת אין, ולכן האבות הוכרחו לקבל בהירות שם הויה ב"ה על ידי צמצום שם שדי כנזכר, אבל משה הגיע למדת מה ואין, ונאמר בו (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאוד מכל האדם וכו', שהיתה בו מדת ענוה גדולה מאוד, שהי' מצמצם עצמו בבושה ובהכנעה גדולה מאוד לפני הבורא ית' עד שלא ידע אם ישנו בעולם אם לאו מגודל ענותנותו כנזכר, ומכח המדה הזאת יכול לקבל הבהירות שם הוי' בעצם אספקלריא המאירה.

ומ"ש שהיה משתמש באל שדי, לא ירצה לומר כפשוטו שהיה מקבל ע"י אל שדי, זה אינו כי הוא לא היה צריך לקבל הבהירות כי היה יכול לסובלו, אלא ירצה לומר שהוא נתינת טעם לזה, למה שזכה מרע"ה יותר מכל הנביאים והאבות לקבל אור שם עצם הוי' ית' ב"ה וב"ש, מפני שהיה משתמש באל שדי, כלומר מדריגתו גופא היתה כמו מדת אל שדי, המצמצם אור הוי' כנזכר, כן היתה מדת משה שהיא מדת ענוה יתירה וצמצום לפניו ית' ולכן זכה לקבל בהירות שם העצם הוי' ית', מפני שהיה בעצמו כמו אל שדי, והבן זה.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]