נושאים

המגיד ממזריטש לפרשת שמות - חסד שבגבורה

המגיד ממזריטש לפרשת שמות - חסד שבגבורה

 

תורת המגיד שמות פרשת כי תשא

ורב חסד [לד, ו]. מכח גודל האהבה נתגדל הצמצום, לכן כתוב בכתבי האר"י זלה"ה, ששם הוא גבורה, כי הצמצום הוא גבורה.

 

תורת המגיד דברים פרשת ואתחנן

והנה בכל התהוות יש ג' דברים, דכיון שנתהווה ונמשך וירד מעולם העליון לעולם התחתון ושפל, ע"כ מי הכריח לזה, הוא מדת אהבה. שרוצה זה מפני אהבה שאהב כך. והנה אם היה נמשך כך למטה בלי צמצום לא היו יכולים התחתונים לקבלו, ע"כ הוצרך מדת הצמצום לצמצם ולהקטין דבר הנמשך.

 

תורת המגיד נ"ך תהלים

כי שמש ומגן ה' אלהים [פד, יב]. כי מחמת גודל אהבתו יתברך לבריאת העולמות, וראה שאין העולם יכול לקבל בהירתו, אז מחמת אהבה צמצם עצמו כביכול, כדי שיוכלו לקבל בהירתן, כדאיתא בגמרא (סנהדרין ז א) כד הוי רחימנא עזה אפותיא דספסירא שכיבנא, נמצא כי מחמת אהבה בא צמצום, והצמצום הוא שורש של אלהים, וזהו פירוש הפסוק כי שמש ומגן ה' אלהים, שאין מקבלים אור השמש אלא ע"י מסך ומגן, כך ה' אלהים לא היו יכולים לקבל בהירות הוי"ה, אלא ע"י אלהים, ה' אלהים הוא אהבה ויראה, אלא שאהבה מעוטף ביראה. (א"ת; א"צ לא)

 

תורת המגיד ליקוטים

ולפעמים מרמז הזיי"ן להמשכה כנודע, כי כל ההמשכה הוא ע"י צמצום למשוך בהדרגה והוא רחב למעלה וקצר למטה, שיוכלו המקבלים לקבל. ויש בה בחינת ימין ושמאל שהיא אהבה וצמצום והמשכה, שהיא ממוצעת. וזו תמונת הזיי"ן שבראשה יש בה ימין ושמאל והמשכה הוא באמצע ראשה והבן.

 

תורת המגיד שמות פרשת שמות

ויפגשהו בהר אלהים [ד, כז]. הנה העוף הנקרא ראה הוא מעבר את נוקבא שלו בראייה והסתכלות לבד, ומזה יצא לנו מופת, שבכל מקום שהמחשבה של אדם מחשבת, שם היא כל חיות האדם מצומצם, ואינו רק שם, כי ההסתכלות הוא כלי אל המחשבה, ויש על זה כמה מופתים, שבאיזה מקום או דבר שאדם מחשב, הרי כל חיותו מצומצמת באותו מקום או דבר לבד, וממילא אם חיותו מצומצמת שם, הרי כל מדותיו וגופו ג"כ שם, כי שדי נופא בתר עיקרא.

והנה כשעלה ישראל במחשבה קדומה (ב"ר א, ד), דהיינו שעלה התענוג והשעשועים שעתיד לקבל מישראל לפניו ית', הנה המבין יבין שזה בעצמו עצם הצמצום, שכיון שהתחיל לחשוב תענוג שיקבל מישראל, שהם עתה מגובלים שיש להם גבול, וכל מקום שהמחשבה שם החיות גם כן מצומצם, וכן עד"ז כאן כשעלה במחשבה כנזכר הוא ית' בעצמו נתצמצם כביכול, ועי"כ נעשו ישראל, שאלולי הצמצום לא היה יכול להיות עולמות אלו, ולהיות בתוכם ישראל שהם עתה, אך כשהיה הצמצום אז העולמות יכולים לסובלו ונעשו כולם.

הגם שלכאורה נראה, שמה שישראל עלה במחשבה, זו היא מדת אהבה וחסד ותענוג שאהבם, ומחמת אהבתם ברא כל העולמות, והצמצום הוא בחי' דין. הנה באמת זהו הפי' (ב"מ פד א) אהבה דוחקת הבשר, שמחמת אהבה לדבר מצמצם את עצמו רק לאותו דבר.

ובאמת אמר ריב"ש זלה"ה, והכהנים הלוים (יחזקאל מד, טו) שכל שפע הבא הוא בב' בחינות, דהיינו אהבה וצמצום, שמחמתם משפיע לעולם התחתון, ובחי' צמצום, אותו השפע היורד מעולם עליון לשרות בעולם התחתון, וכן בצמצום הראשון היה בחי' אהבה ובחי' צמצום, הכל בפעם א' בלי פירוד כלל, שאהבה, שאהב את ישראל הוא בעצמו הצמצום כנזכר, וד"ל.

והנה עי"ז נתהוו כל העולמות, ואלולי זה לא היתה יכולה להתגלות אלוהותו ית' בעצמו, ובלעדי אלוהותו ית' לא היו יכולים כל העולמות להתקיים אפילו רגע א', אך ע"י הצמצום יכולים לסבול אלוהותו ית' וד"ל.

והנה במצרים נתגלתה אלהותו ית' כמו שהיתה בחידוש העולם כנודע, כמ"ש (הגדה של פסח) אני ולא מלאך, כי הוכרח להיות ע"י עצמו ית', לפי שהיו מסובבים בטומאות ובכשפים, שלא היה יכול להיות כ"א ע"י עצמו ית' כנזכר, ולא היה כח בשום מלאך לעשות זה, על כן היה מופת גדול על חידוש העולמות, כי הוא המשדד המערכות כרצונו ית'. וכיון שהיתה צריכה להתגלות אלוהותו ית', היה צריך גם כן להיות ע"י אהבה וצמצום, כדי שיוכלו לסבול אותו כמו בחידוש העולם.

והנה אף על פי ששם היה אהבה וצמצום הכל ברגע אחד, אף על פי כן עולם העשיה צריך לזה ב' כלים, כי כן הוא דרך העולמות, שמה שבעולם העליון הוא אחדות פשוט כמו המחשבה, ובעולם התחתון ממנו נראה יותר פירוד, והוא מצד הכלים, אבל מצד החיות שהיא מעולם העליון, הוא גם עתה אחדות פשוט כמו המחשבה, שהמחשבה היא בלב בלבד ואחר כך כשרוצה לגלותה ע"י קול ודיבור, יש לה כמה כלים נפרדים, ה' כנפי ריאה והמבטים והקנה, ואחר - כך מדיבור לעשיה נראה הפירוד עוד יותר.

ובאמת האיש הנלבב אינו עושה פירוד גם בעולם התחתון, כיון שרואה שכל קומתו וחיותו של עולם התחתון הוא מעולם העליון, ואלולי העולם העליון היה העולם התחתון אפס מוחלט, וכן אם יסתלק השפעת עולם העליון אפילו לרגע אחד היה חוזר התחתון לאפס מוחלט, א"כ הוא כמו עולם העליון, וכמו ששם הכל הוא אחדות פשוט, ישים לכאן אחדותו גם כן, ואינו משגיח על הכלים הנראים מופרדים, כי הוא בבחי' המקבלים, אבל הדיבור בעצמו הוא אחדות פשוטה, ובזה מייחד עולם התחתון לעליון, ויכול להעלות ממדריגה למדריגה עד ראש כולם, ששם הכל אחדות פשוט.

וזהו שנכתב בתורה סירוב מרע"ה לילך להוציא בנ"י ממצרים, לא על מגן, אלא להשמיענו דבר הגון, שהדין הוא עמו, לפי שהוא היה בחי' אהבה לחוד, כמ"ש (לעיל ב, י) כי מן המים משיתיהו, דהיינו בחי' אהבה ותענוג, וז"ש (לעיל ד, י) כי כבד פה וגו', לפי שדרך הפה לצמצם הקול במבטא, כדי לחתוך הדיבור, והוא לא היה מבחי' צמצום, רק מבחי' תענוג לבד. וכאן היה צריך להתגלות אלוהותו ית', בחי' אהבה וצמצום, ע"כ אמר לו ה' ית' הלא אהרן אחיך הלוי, דהיינו בחי' צמצום, והיה הוא לך לפה, כנזכר ובאותו העת היה עדיין משה ראוי לכהונה ואהרן ללויה, כמ"ש רז"ל (זבחים קב א).

 

תורת המגיד בראשית פרשת ויגש

כי הנה ב' אהבות יש, אהבה אחת מחמת גודל האהבה שיש לו אל הבן, עושה לו כל הטובות, והב' מחמת אהבתו אותו מוכיח אותו ומכה אותו. והנה כל מציאות שיש בעולם בודאי הוכרח להיות במחשבתו מקודם... וזהו (ויק"ר לו, ד) בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, דהיינו שאהבת הבורא לישראל גרמה לבריאת העולם, וזו היא האהבה הא', ר"ל שמחמת אהבתו היטב להם ומשפיע לכל העולמות, אך זה לא היה יכול להיות כך, כי לא היו יכולים לקבל אחר - כך האור א"ס ב"ה אור צח ומצוחצח, והוכרח להיות הצמצום שהוא בחי' דין, דהיינו עיכוב השפע, ועי"כ יכולים לקבל אחר כך השפע.

וכן תמיד מוכרח להיות שהעולמות מקבלים אהבת הבורא ב"ה, היינו השפע בבחי' מטי ולא מטי (זח"א טז ב), כנשר יעיר קנו (דברים לב, יא), נוגע ואינו נוגע, והכל מטעם הנז' שלא היו יכולים לסבול אהבה הא' ועי"כ נתהוו ישראל והוא בעצם מדת יעקב, לפי שהב' מדות הראשונות הם בחי' אברהם יצחק, ואחר - כך נולד יעקב שהוא מדת רחמנות, וזהו (לעיל כה, יט) אברהם הוליד את יצחק, דהיינו שניהם הולידו את יעקב, שהוא מדת רחמים, שבא אחר מדה"ד, והיא התגלות אהבה ראשונה.

וזהו כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם (ישעיהו כט, כב), דהיינו אהבה א' הנז', כי אהבה הנ"ל הוא באתכסיא. והנה ע"י שנתגלתה מדת אהבה, יכול להיות ישראל אשר בך אתפאר, כי בפנימיות יכול להתפאר באותה אהבה שהיא באתכסיא.

ונחזור לענין, כי ב' מחשבות הנז' דהיינו אהבה א', והצמצום, שניהם גרמו האהבה הנז', וזהו (דברים לג, ח) וללוי אמר תומיך ואוריך וגו', לוי לשון לוי' וחיבור, והוא קאי על הצדיק שהקדוש ברוך הוא מתלוה אליו. [והיינו] תומיך ואוריך הוא האהבה א' והצמצום הכל לאיש חסידך, שהכל גרמה אהבה כנז'.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]